My short story of living with OBPI
I am Wynnikka. I am 22 years old with Obstetrical Brachial Plexus Injury (Avulsion) and I am from Canada. Some people ask about my injury and think that my arm developed like this from within my mother’s womb. Nerves in my Brachial Plexus were completely ripped from my spinal cord causing permanent damage that cannot be reversed even after undergoing surgery. My right arm and hand suffered the most damage and is significantly smaller than my left and turned inward. I also lost fine motor movement. There’s lack of circulation and I find my arm to be cramped up and in pain most days even with stretching and BPI exercises. The pain often radiates in to my shoulders neck and back. Since I overcompensate with my left arm, my left side tends to be in pain some days as well.
הסיפור הקצר שלי על החיים עם פגיעה במקלעת הברכיאלית בילודים
אני ויניקה, בת 22 עם פגיעה במקלעת הברכיאלית בילודים (קריעה) מקנדה. יש אנשים ששואלים על הפגיעה שלי וחושבים שזרועי התפתחה כך מתוך רחם אמי. עצבים במקלעת הברכיאלית שלי נקרעו לחלוטין מחוט השדרה וגרמו נזק קבוע שלא ניתן לתקן גם לאחר שעוברים ניתוח. ידי הימנית ספגה את הנזק הגדול ביותר - היא קטנה באופן משמעותי מהשמאלית ופונה פנימה. ספגתי גם פגיעה ביכולת המוטורית. יש מחסור במחזור הדם והיד שלי מכווצת וכואבת רוב הזמן אפילו עם מתיחות ותרגילים. הכאב מקרין לעתים קרובות על הכתפיים, הצוואר והגב. מאחר שאני מפצה יתר על המידה עם היד השמאלית, היא גם כן נוטה להיות כאובה לעתים.
Growing up with with OBPI
My parents had no idea after I was born with this birth Injury, so they felt very alone as parents raising a child with OBPI and they learned most things on their own. There was no moral support to help them through it. My parents tried their hardest to treat me like any other ordinary child and allowed me to do some things trying not to put any physical limitations on me, though I was already limited... as long as I wasn’t putting myself at risk of hurting myself.
לגדול עם הפגיעה
להוריי לא היה מושג לאחר שנולדתי עם פגיעת הלידה הזו, הם הרגישו בודדים כהורים שגידלו ילדה כזו ולמדו את רוב הדברים בכוחות עצמם. לא קיבלו שום תמיכה מורלית שעזרה להם להתמודד. עשו את המיטב כדי לטפל בי כמו בכל ילדה רגילה אחרת וניסו לא לשים עליי מגבלות פיזיות, למרות שהייתי כבר מוגבלת... כל עוד לא הייתי מסתכנת בלפגוע בעצמי.
Sharing my experiences with OBPI
Growing up I always felt alone with my OBPI because I knew NO ONE with the same condition as me. I felt like an outcast being the only one and my bullies never failed to remind me of it everyday, especially in elementary, taunting and mimicking me for being different than they were. I have struggled with self-confidence and self-esteem and I’m still struggling to learn how to ignore the words and actions of others who are ignorant and still making fun. I’ve also written a book to share my story as well! Writing my book, Keynote speaking, advocating for others with special needs and joining support groups and blogs has really helped me in finding support and connecting with others who are like me and understand what we go through, though we have our own unique journeys. I’ve never hesitated to tell others about my story and I love doing so! I also love learning about others’ stories as well! Thank you for giving me the opportunity to share my story! Instagram: @wyn_inspires Book Launch Instagram: @bdalaunch.2018
שיתוף החוויות שלי מהפגיעה
כשגדלתי תמיד הרגשתי לבד עם הפגיעה שלי, כי ידעתי שאין עוד אף אחד שבאותו מצב כמוני. הרגשתי מנודה והבריונים בבית הספר לא שכחו להזכיר לי זאת בכל יום, בעיקר ביסודי, כשהתגרו וחיקו אותי בשל היותי שונה מהם. נאבקתי עם ביטחון והערכה עצמית ואני עדיין נאבקת כדי ללמוד איך להתעלם ממילים ופעולות של אחרים בורים ומצליחה ליהנות. כתבתי גם ספר כדי לחלוק את הסיפור שלי! כתיבת הספר שלי, נאומים, תמיכה באחרים עם צרכים מיוחדים והצטרפות לקבוצות תמיכה ובלוגים עזרו לי מאוד למצוא תמיכה וחיבור עם אנשים אחרים כמוני ולהבין מה אנחנו עוברים, אם כי לכל אחת מסע ייחודי משלה. מעולם לא היססתי לספר לאחרים את הסיפור שלי ואני אוהבת לעשות זאת! אני גם אוהבת להיוודע לסיפורים של אחרים! תודה על ההזדמנות לחלוק את הסיפור שלי!
Comments