אני גאה במוגבלות שלי
אני צ'יימיי טונרטי, בת 20. התנועה שלי מוגבלת בשל טעות רפואית בלידה. למדתי בבית הספר אבל הופליתי על רקע היותי בעלת מוגבלות. הוריי שלחו אותי ללמוד בבית ספר רגיל וקיבלתי ציונים טובים למרות שהציפיות ממני היו נמוכות מאוד.
היחסים שלי עם כל האנשים הנפלאים בחיי מבוססים על אהבה וכבוד. כולם אוהבים אותי ושולחים לי מסרים נפלאים. אני לא רואה את המוגבלות שלי כמחסור או פגם. אני רואה אותה כהבדל וסימן של גאווה שמייחד אותי מיתר האנשים. המוגבלות שלי נתנה לי תכונה חיובית. כשאנשים רואים אותי, הם קוראים לי ומברכים אותי לשלום. זה עושה אותי מאושרת שיש לי חברים. אנחנו יוצאים וצוחקים והם מחשיבים אותי כאחת מהם. אני נהנית לטייל ולהכיר אנשים. יש לי חלומות רבים ומטרות ויש לי ביטחון. אלוהים הוא גדול, ואני יודעת שאשיג את המטרות שלי כי יש לי את הרצון.
לא תמיד ניתן לדעת מראש למה אנו מסוגלים. אנחנו צריכים להילחם כדי להשיג את המטרות שלנו.
I am Proud of my disability
I am Chaimae Tounarti. I am 20 years old and I have obstructed movement from a medical error at birth. I attended school but I was singled out for having a disability. My parents sent me to study in a regular school and I earned good grades even though the expectations of me were very low.
My relationship with all the wonderful people in my life are based on love and respect. Everyone loves me and sends me wonderful messages. I do not see my disability as a deficiency or a defect. I see it as a point of difference and a sign of pride that distinguishes me from all people. My disability has given me a positive attribute. When people see me, they call me, and give greet me. This is something that makes me happy because I have friends. We go out and laugh and they consider me like them. I enjoy traveling and getting to know people. I have many dreams and goals and I have a certainty. God is great, and I know that I will achieve my goals because I have the will.
You cannot always tell me what is possible. we have to fight in order to reach our goals and not hear the words of the people. My Lord will give us something wonderful in the latter.
