top of page
User Name

PAINTING THROUGH LIFE

החיים היו נמרצים, כיפיים, מלאי שמחה וחסרי דאגות

שמי רונן. נולדתי ב -27 במאי 1967 בתל אביב, ישראל, שם גדלתי. אני הילד השני מבין חמישה. גדלתי כילד רגיל, שיחקתי כדורגל והייתי פעיל בענפי ספורט רבים אחרים וכן בצופים. למדתי לרכוב על אופנוע בגיל 17. ברגע שקיבלתי את הרישיון רכשתי אופנוע בכסף שהרווחתי מעבודה במוסך מכוניות אחרי הלימודים ובסיועם של הוריי למרות שהם התנגדו לרעיון. שנה שלמה נהניתי לרכוב על האופנוע עם חברים. נסענו באופנועים לחוף וטיילנו ברחבי הארץ. נהנינו מהחופש להגיע לאן שרצינו עם האופנועים וגם להשוויץ ולקבל תשומת לב מיוחדת מהבנות … החיים היו תוססים, כיפיים, מלאי שמחה וחסרי דאגות. בסוף אותה שנה החלטתי למכור את האופנוע שלי כדי שאוכל לקנות מכונית. מעולם לא הייתה לי הזדמנות לעשות זאת.

Life was vibrant, fun, full of joy and worry free

My name is Ronen. I was born on May 27th, 1967 in Tel Aviv, Israel, where I grew up. I'm the second child in a family of five. I grew up as a regular kid, playing soccer and being active in many other sports as well as boy scouts. I learned to ride a bike when I was 17 years old. Once I got my license I purchased my own bike with money I earned working in a car garage after school and with the help of my parents; although they were opposed to this idea. For a whole year I enjoyed riding my bike with friends. We drove our bikes to the beach or took tours around the country. We enjoyed the freedom of going where we wanted with our bikes as well as showing off and getting special attention from the girls... Life was vibrant, fun, full of joy and worry free. At the end of that year I decided to sell my bike so I can buy a car. I never had the chance to do so.

ביקשו ממני לקום ואמרתי שאני לא יכול

התאונה אירעה ב-9 בפברואר 1984. נסענו כמה חברים באופנועים שלנו לחוף. כשהגענו החלטתי לנסוע להזמין משהו לשתות. ערימה קטנה יחסית של חול בדרך גרמה לאופנוע להחליק, ולמרות שנסעתי רק ב-25 קמ"ש, נזרקתי מהאופנוע ונחתתי על הצוואר. לא הרגשתי כלום. חבריי באו בריצה ועמדו סביבי. הם ביקשו ממני לקום וכשאמרתי שוב ושוב שאני לא יכול, הם חשבו שאני מתלוצץ איתם. היינו רגילים ליפול מהאופנועים, כך שזה לא נראה כמו עניין גדול. בסופו של דבר הם קראו לאמבולנס. החובשים מיד הבינו שהפציעה שלי הייתה חמורה מאוד. לקחו אותי לבית החולים איכילוב בתל אביב. אני זוכר ששאלתי את החובשים בדרך לבית החולים אם אצליח אי פעם ללכת שוב ולתפקד כמו כל אדם אחר.

They asked me to get up and when I repeatedly said I couldn't

The accident happened on February 9th, 1984. A few friends and I drove our bikes to the beach. After we made it to the beach I decided to go get something to drink. A relatively small pile of sand on the way made the bike slip, and though I was driving only 16 mile per hour, I was thrown off the bike and landed on my neck. I didn't feel a thing. My friends came running over and stood around me. They asked me to get up and when I repeatedly said I couldn't, they thought I was joking with them. We were used to falling off our bike so it didn't seem like a big deal. Eventually they called an ambulance. The paramedics immediately realized my injury was very serious. I was taken to Ichilov hospital in Tel Aviv. I recall asking the paramedics on the way to the hospital if I'd ever be able to walk again and function like any other human being.