Search

פשוט תנסו את זה אני צלם עם מוגבלות. אקלקטי וסקרן. מצלם תמונות מ-2011, אבל כבר כילד הייתה לי משיכה לתחום הגרפי ולצילום שהכי תפס את תשומת הלב שלי. היותי אדם עם יד אחת שונה מלידה גרם לי לספק אם אני יכול לצלם. חיפשתי מצלמות לשמאליים ללא הצלחה. לאחר שוויתרתי על החיפוש שלי, החלטתי לנסות לצלם עם מצלמה רגילה וגיליתי שאני יכול לתפעל את המקשים ולהחזיק את המצלמה באותו הזמן באופן טוב מאוד. אני לומד בכל יום כי צילום הוא עניין של סבלנות, יצירתיות וגישה נכונה. Just try it I am a photographer with a disABILITY. I am eclectic and curious. I have been taking photos since 2011, but as a child I had an affinity for the graphic area and photography, the discipline that caught my attention the most. Being a person with a congenital limb difference made me doubt if I could take photos. I looked for left handed cameras without any success. After I gave up my search, I decided to try taking photos with a regular camera and found out that I could manipulate the controls and hold the camera at the same time, very well. I go along the way every day learning that photography is a matter of patience, creativity, and the right attitude.

המוגבלות שלי היא ארתרוגריפוזיס שמי ויקטוריה ואני בת 20. נולדתי עם מוגבלות בשם ארתרוגריפוזיס (AMC), בעיית שרירים הגורמת להגבלת תנועה סביב מספר מפרקים דרך קיצור גידים ושרירים. כל מקרה של ארתרוגריפוזיס הוא שונה, במקרה שלי אני לא יכולה לכופף את הברכיים שלי ויש לי מפרקים נוקשים מאוד. יש לי אחות גדולה עם אותה המוגבלות בדיוק. באמת מוזר איך זה קרה פעמיים במשפחה שלי. My Disability is Arthrogryposis My name is Victoria and I am 20 years old. I was born with a disability called Arthrogryposis (AMC). This effects my joints and muscles. Every AMC case is different, so for me I cannot bend my knees and I have very stiff joints. I have an older sister with the same disability and the same exact conditions. It's really weird how this happened twice in my family. תיקון אורטופדי של העיוותים בארתרוגריפוזיס לפני שנה עברתי את הניתוח ה-16 שלי. זה היה תיקון אורטופדי של העיוותים. במשך 11 שנים, הייתי צריכה ללכת עם הגבהה של 8 ס"מ בנעל ימין שלי. (זה שקל בערך שני ק"ג - ההליכה עם זה הייתה הרבה יותר קשה). לא חשבתי שזה יקרה אי פעם בגלל עצם הירך השבורה. אז לפני שנה סוף סוף עברתי את הניתוח לו חיכיתי. הרופאים אמרו לי שאהיה בסכנה כתוצאה ממנו. בהתחשב בכך שלא הייתי מסוגלת לכופף את הברכיים שלי, תיקון אורטופדי של העיוותים "יכול" היה לדרדר אף יותר את מצב המפרקים שלי, אבל הוא לא! זו ברכה להיות מסוגלת לגעת בקרקע עם שתי הרגליים. זה גורם לי להעריך את הדברים הקטנים ביותר. תודה לטכנולוגיה על גילויים חדשים בתחום הבריאות! ניתוח התיקון שלי הלך בצורה חלקה כל כך עם מערכת PRECISE החדשה. במקום שיהיה לי מקבע חיצוני, אצלי הכל פנימי. יש לי מגנט בתוך העצם שמתחבר למכשיר שמונח על הרגל שלי כדי למתוח את העצם. אנחנו צריכים לשמוע יותר על שימושים טובים בטכנולוגיה! Limb Lengthening Procedure for Arthrogryposis A year ago, I had my 16th surgery. It was a limb lengthening procedure. For 11 years, I had to wear a 3 inch lift on my right shoe. (It weighed about 5 lbs- walking with it was so much harder). I didn't think that would ever happen due to a broken femur. So flashback to a year ago when I finally had the surgery I had been waiting for. The doctors told me I would be at risk for having it. With not being able to bend my knees, having a limb lengthening "could" make my joints worse, but it didn't! It is such a blessing to be able to touch the ground with both feet. It makes you appreciate the littlest things. Thank you to technology for discovering new interventions in the health world! My limb lengthening surgery went so smoothly with the new PRECICE system. Instead of having an external fixator, mine was all internal. I had a magnet inside my bone that would connect to a device when placed on my leg to stretch the bone. We need to hear more about the good use in technology! זו הייתה שנה של קבלה ואהבה עצמית ביליתי את רוב חיי בהסתתרות ממי שאני, משום שהתביישתי באיך שנראיתי. פחדתי לקבל את עצמי. הייתי מסתירה את הרגליים כי חשבתי שהן נראות מכוערות עם כל הצלקות. צלקות הן יפות! צלקות מספרות סיפורים! הלוואי שבגיל צעיר יותר הייתי מבינה שזה בסדר להתבלט. ההתבגרות הייתה ממש קשה. לא הרבה אנשים באמת נתנו לי הזדמנות. אנשים כל כך ממהרים לשפוט בהתבסס על המראה. תכירו אותי, לא את המראה שלי! תודה לחדר הכושר שעזר לי לגדול להיות מי שאני היום. אף פעם לא חשבתי שאגיד את זה, אבל חדר הכושר הוא המקדש שלי. הוא בוחן את הגבולות של מה שאני מסוגלת לעשות. עם מוגבלות חשבתי שאני לא יכולה לעשות את רוב הדברים בחדר הכושר או לחזק את המפרקים הנוקשים שלי. טעיתי! אני מקווה יום אחד להתחיל תוכנית אימונים לאנשים עם מוגבלות ולפתוח חדר כושר מותאם עבור בני אדם מיוחדים! ❤️ 2017 הייתה אחת השנים הטובות ביותר. שנת קבלה ואהבה עצמית! שנת התגברות על מכשולים! עם או ללא מוגבלות, אתם מסוגלים לעשות כל דבר! אל תתנו למגבלות להפריע לכם. המגבלה היחידה שלכם היא אתם! This has been the year of acceptance and self love I've spent most of my life hiding who I am because I was ashamed of how I looked. I was afraid of accepting myself. I would hide my legs because I thought they looked ugly with all the scars. Scars are beautiful! Scars tells stories! I just wished my younger self knew that it is okay to stand out. Growing up was really hard. Not so many people would truly give me a chance. People are so quick to judge based off how you look. Get to know me, not my looks! Thank you to the gym for helping me grow into who I am today. Never thought I'd ever say this, but the gym is my sanctuary. It tests my limits of what I am capable of doing. With having a disability I thought I couldn't do most things in a gym or to strengthen my stiff joints. I was wrong! I hope to one day start a workout program for people with disabilities and to open a gym that accommodates more for us special humans ! ❤️ 2017 has been one of the best years. The year of acceptance and self love! The year of proving myself wrong! Disability or no disability, YOU are capable of doing anything! Don't let any limitations get in your way. Your only limit is you!

מפתחת גוף אוטיסטית שמי ג'וסלין ויש לי אוטיזם. אני סובלת מ"התמוטטויות", "עומס חושי" ומתגוננת ממגע. קשר לי ליצור קשר עם אנשים, לקרוא רגשות ומצבים חברתיים. עברתי שנים של קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק. חייתי בפחד ולמען האמת שנאתי את האדם שהייתי. ב-2015 אובחנתי לבסוף עם אוטיזם בגיל 23 והכל הצליח. אני עכשיו עוזרת למורה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אני עובדת אחד על אחד עם ילדים בדיוק כמוני, מלמדת אותם לא רק איך להתמקד ולהישאר עם מוטיבציה, אלא גם כמה מדהימים, מוכשרים ומונעים אנחנו יכולים להיות. השנה סוף סוף אזרתי את האומץ ללכת בעקבות החלום שלי - הפכתי למפתחת גוף. הצגת הגוף הראשונה שלי הייתה במאי בתחרות Bodypower שבה זכיתי בקטגוריה שלי, העפלתי לגמר באוקטובר והגעתי ל-10 הראשונות בקטגוריה. בשנה הבאה אכנס ליותר תחרויות בתקווה להגיע למיאמי לתחרות הבינלאומית (החשובה ביותר) כי למרות שמה שאני עושה הוא מפחיד, התשוקה והדחף שלי פי 1000 יותר חזקים מכל משבר שעלול אי פעם לקרות. אני נהדרת לא למרות האוטיזם שלי, אלא בזכותו. Autistic Bodybuilder My name is Jocelyn, I have Autism spectrum disorder ASD. I suffer from "meltdowns," "sensory overload," and I'm tactile defensive. I can struggle to connect with people, read emotions, and social situations. I went through years of speech and occupational therapy. I lived in fear and to be honest hated the person I was. Then in 2015 I was diagnosed finally with ASD at 23, and everything clicked. I am now a special needs teacher's assistant. I work one-to-one with children just like me, teaching them not only how to focus and stay motivated but also how amazing, talented and driven we can be. This year I finally built up the courage to follow my own dream- I became a bodybuilder. My first bodybuilding show was in May at Bodypower where I won my class, made it to the finals in October, and came in the top 10 in that class. Next year I am entering in more shows with the hopes of making it to Miami for the world show (the best of the best) because even though what I do is scary, my passion and my drive is 1000 times greater then any meltdown will ever be. I am not great in spite of my ASD, I'm great because of it.

החיים כקטוע הייתי בתרדמת במשך שבועיים. סיכויי ההישרדות שלי היו רק 20%. כשהתעוררתי מן התרדמת, הייתי אסיר תודה על ששרדתי וראיתי את משפחתי שוב. הייתי עם מוטיבציה ואיפשרו לעזוב את בית החולים לאחר שישה חודשים בלבד. באותה השנה המשכתי עם בית הספר וקיבלתי רישיון נהיגה. במשך 3-4 שנים יש לי רגל תותבת שבה אני משתמש כדי להתאמן, כי אני מבקר בחדר הכושר לעתים קרובות מאוד. "שלמות אין פירושה להיות ללא פגמים, חולשה או מוגבלות. שלמות פירושה שאתם ייחודיים, נפלאים ופשוט אתם. כפי שאתם חיים, כפי שאתם חושבים". Life As An Amputee I was in a coma for two weeks. My chances of survival were only 20%. When I woke up from the coma, I was grateful that I survived and saw my family again. I was motivated and allowed to leave the hospital after only six months. In the same year I continued with school and also got my driver's license. For 3-4 years I have worn a prosthesis, which I use to train because I visit the gym very often. "Perfection does not mean being without flaws, weakness or disability. Perfection means you are unique, you are wonderful and just as you are. As you live, as you think."

נשאר חזק אך סוחב משקל כבד "לפעמים אנחנו עשויים להיות במקום חשוך ולהרגיש שאנו קבורים, אבל בפועל אנחנו במקום חשוך כדי לגדול משם!" ב-29 במאי 2017 אפשר לומר שהחיים שלי חלפו מול עיניי, אבל לא ראיתי את זה מגיע. בשבעת החודשים האחרונים התעוררתי כל יום כמשותק מהצוואר ומטה, שניתן להסתכל על כך כברכה או כקללה. מצאו אותי ליד קיר של 4.5 מטרים והוכרזתי כמת. הוחזרתי לחיים באמבולנס בדרך לטיפול נמרץ. הייתי מחובר לצינורות שהאכילו אותי ונשמו עבורי ולא יכולתי לזכור את אלה שאהבתי, שלא לדבר על כך שלא יכולתי להגיד להם מילה. עבדתי קשה נפשית ופיזית כדי להיות מסוגל לדבר שוב, לאכול לבד ולצחוק עם האנשים סביבי. עברתי דרך ארוכה אבל עדיין יש עוד הרבה ללכת. אני עדיין מתכוון לרדוף אחר החלומות שלי, אבל מבקש את עזרתכם. זהו שדה קרב בדרך החיים הזו אשר אליה נקלעתי ואני מבקש כל עזרה שאנשים יוכלו לתת. הצעד הראשון בשבילי הוא להשתחרר מהמרכז הרפואי שבו אני נמצא ולעבור למקום משלי. אני מתכנן להשתמש בכספים לדיור, ציוד, כיסא גלגלים, רכב לנסוע בו וצרכים רפואיים אחרים. מה שתוכלו לעשות כדי לעזור יהיה מאוד מוערך. אם אתם לא יכולים לתרום עכשיו, בבקשה שתפו והעבירו את המסר. https://www.youcaring.com/jeremyjames-1050055 Staying Strong But Having A Heavy Weight To Lift "Sometimes we may be placed in a dark place and feel that we are burried, but really we were planted in a dark place as a seed to grow!" On May 29th 2017, you could say my life flashed before my eyes, but I didnt see this one coming. For the last 7 months I have woken up everyday as a Quadriplegic, which can be looked at as a blessing and a curse. I was found next to a 15 foot wall and pronounced dead. I was brought back to life in the ambulance on the way to ICU. I went from tubes feeding me, breathing for me, and not being able to remember the ones I loved let alone not being able to say a word to them. I went through hard work mentally and physically to now be able to speak again, eat on my own, and laugh with the people around me. I have come a long way but still have much further to go. I still plan to follow my dreams, but I am asking for your help. It's a battlefield in this way of life that has been handed to me and I am asking for whatever help people may be able to give. The first step for me is to make it out of the healthcare facility I am in and into my own place. I plan to use funds for housing, equipment, a power wheelchair, a vehicle to get around in, and other medical needs. Whatever you can do to help would be greatly appreciated. If you are not able to donate right now, please share and pass the word. https://www.youcaring.com/jeremyjames-1050055

Christmas Day Traditions Christmas Day always begins with a cup of tea and cookies (very English). Then my family goes into the living room and listens to a Christmas CD I made for my mom when I was 14 years old and played percussion. We then sit on the sofas and open our presents. My sister and I always open our gifts first as we are the youngest. I can’t really hold my gifts and tear the wrapping paper at the same time, so I take a pair of scissors with me to slice the wrapping paper so it is easier to tear the paper. At 13:00, we all sit down for a Christmas lunch. Before we eat our traditional Christmas turkey, we all say a speech for the family members and friends who aren’t with us anymore and raise our glasses to toast them. After Christmas lunch we all settle in the living room where we watch the Queen's speech, play games, and watch TV until we all go to bed. Christmas means family for me. I like to spend Christmas with the people I love. I also love watching my family open their presents, laugh, and just have a good time together.

How music can heal your pain and motivate you at the same time Here are 10 tips: Tip #1: Find a playlist that can be put on shuffle and will relax you and keep you going These playlists should be filled with songs of all the genres that you love with messages of encouragement, empowerment and eloquence! Tip #2: Allow yourself a RAGE playlist A rage playlist is when you list all of the “I hate”, “I’m mad because”, “You suck”, and “Life is awful”. Life does sometimes suck and we don't always want to feel that we are required to have rainbows and lollipops constantly. Rage on guys. Life isn’t always perfect. Tip #3: Find music with a steady pace for YOU My workout playlists consist of Hamilton, In The Heights, Michael Jackson and more. Unfortunately for everyone at the gym, they can either judge or join my dance party. Find music with a consistent tempo for you to walk, run, or do continual motion if that works for you. Tip #4: Find music that distracts you As a musical theatre person and a musician, there are so many composers that challenge me to think and push the boundaries of what music is. Stephen Sondheim, Rachmaninov, Ravel, Alan Menken, John Williams. Not all your music needs to have words. Focus on different instruments and lines. Could be a fun game to play to distract you. Tip #5: Find earpieces that work for you This sounds crazy but find earpieces that work for you. Bose, Apple AirPods, Earbuds, Beats. You cannot completely enjoy music with crappy headphones. Find the ones that work for you. There are incredible wireless headphones. Make sure you try to take a listen before you purchase. Also check your phone’s settings for hearing accessibility. Tip #6: Find a podcast that you will enjoy PODCASTS. This is a new world where podcasts have made a huge resurgence. There’s TEDTalks which I love, my own shameless plug Triple Threats & Beyond, amazing motivational and educational podcasts that are anywhere from 5 minutes to 55 minutes in length. Tip #7: Try your hand at writing and creating music Try your hand at writing and creating music. Often times the greatest songs, lyrics and melodies come when we're hurting the most, when we feel like our lives are falling apart, maybe have your phone handy and write some lyrics or words in your notes and voice memo some melodies that are floating around in your head. As silly as that sounds, I’m almost positive that’s how Taylor Swift’s songs are born. Look how many Grammy Awards she has from her platform of expression. Tip #8: SHARE YOUR MUSIC Share the music you love, share the music you create. Share the music you appreciate. Share the music that puts you in a place you are proud of. Tip #9: Find friends that share your interests Share your love of music together. Make music together. Create together. Sometimes making music can be fun by yourself but when you find incredibly minded humans that can share in your love of music, Don't let that go!!! Enjoy that. Tip #10: Go back to your childhood As someone who loves music from his childhood and is still very much connected to his childhood musical heroes, create yourself a playlist. Theme songs from television shows you used to watch growing up, movie soundtracks, cast recordings of Broadway musicals that you listened to as a kid. Don't be afraid to regress and remember where you have come from and what life was like when you were younger. Even if your life wasn’t the happiest, I bet you can remember a song from those times when you were smiling and singing with a loved one. Conclusion Thank you all so much for taking the chance to read these 10 tips. As always, these may not work for you. Maybe all 10 will work, maybe a few will work, maybe one will work and maybe none will work. That’s okay. These are just suggestions and thoughts on ways to try and help yourself cope with the daily frustrations of living with a chronic illness. If any of these do work for you, please don't hesitate to reach out and let me know. I’d love to hear about it. My twitter handle is @roysamuelgeorge and my instagram is @roysamuelgeorge and @sbs_spoonie123. You can also find me on Facebook. Thank you again for your time. Looking forward to connecting with you!

בריאה, פעילה, ומשותקת עם פגיעה בחוט השדרה אני ליז דאן וב-2010 שברתי את הצוואר בתאונת דרכים שגרמה לפגיעה בעמוד השדרה שלי. הפציעה אולי השפיעה על היכולת שלי לזוז, אבל לא נתתי לה לקחת ממני את התשוקה שלי לאוכל, לספורט ולטיולים. כמה שנים לאחר הפציעה שלי, חזרתי לקולג' ומאז סיימתי שני תארים בתזונה ודיאטטיקה. אני עכשיו דיאטנית רשומה עם תשוקה להשתמש באוכל ותזונה כדי לעזור לאחרים החיים עם מוגבלויות. כספורטאית כל החיים הייתי הרוסה כשהבנתי כי לא אוכל עוד לרוץ או לגלוש בסנובורד. עם זאת, כמה שנים לאחר הפגיעה שלי הכירו לי רוגבי נכים והתאהבתי בספורט. אני משחקת רוגבי באופן קבוע עם הקבוצה המקומית שלי. ניסיתי גם סקי בישיבה, קיאקים, אופני יד ועוד. טיולים הם גם חלק ענק מהחיים שלי. בנוסף לשתי נסיעות מחוף אל חוף, נסעתי לסקי בקולורדו, טיילתי בהוואי ובעוד הרבה מקומות. אני תמיד מחפשת את ההרפתקה הבאה! Healthy, Active, and Paralyzed with a Spinal Cord Injury I'm Liz Dunn and in 2010 I broke my neck in a car accident which resulted in a C6 spinal cord injury. The injury may have affected my ability to move, but I was not going to let it take away my passion for food, sports, and travel. A few years after my injury, I returned to college and have since completed both undergraduate and graduate degrees in nutrition and dietetics. I am now a Registered Dietitian with a passion for using food and nutrition to help others living with disabilities. As a lifelong athlete, I was devastated when it hit me that I could no longer run or snowboard. However, a few years after my injury I was introduced to wheelchair rugby and fell in love with the sport. I play rugby regularly with my local team. I have also tried sit skiing, kayaking, handcycling, and more. Travel is also a huge part of my life. In addition to two cross country road trips, I've gone skiing in Colorado, have explored parts of Hawaii, and a lot more. I am always looking for the next adventure! You can find me at www.adaptingnutrition.com and on Instagram @adaptingnutrition.

How I Became An Amputee On November 10, 2014 I was on my way to work riding my motorcycle as usual. A few blocks from my house, a driver ran a red light and broadsided me. The accident left me with a broken neck and ultimatly the loss of my lower left leg. Lying in the hospital I started watching YouTube videos to keep myself entertained. (There is only so much reality TV that one man can take). During my video searches I stumbled on a video of North America's Strongest Disabled Man. I was blown away watching these guys achieve these feats of strength. This was when I knew what I wanted to do. Transitioning from Adaptive Sports to Mainstream Sports As An Amputee My first day back at the gym was devistating. I couldn't benchpress an empty bar, and curling a 5 pound dumbell with my left hand just wasn't happening. The nerve damage in my spine had effected me a lot more than anyone had realized. I refused to let this stop me. I started with an online program from bodybuilding.com and followed that to a T. At the end of the 12 weeks, I felt myself getting stronger. In June of 2015 I decided to hire a personal trainer. I found a trainer who not only had competed in the sport I was looking to compete in, but he refused to underestimate me despite the fact I was still on crutches. Fast forward to April of 2016. I competed in my first strongman competion, North Americas Strongest Adaptive Athlete in Columbus, Ohio. I came in 4th place. I have been competing in strongman competions ever since. I am currently training for my first powerlifting competition, and I am making the transition from adaptive sports to mainstream sports this coming year of 2018. Feel free to contact me on instagram if you have any questions. My user name on Instagram is @dead_leg_dan.

חיה עם מחלת ליים כרונית יצרתי את Chronic Illness Reimagined as Something Glamorous בעקבות חיי עם מחלת ליים כרונית. אובחנתי עם ליים ב-2016 לאחר כמה רשלנויות רפואיות וחוויתי תסמינים רבים במשך שנים. זוהי מחלה בקטריאלית שהועברה לי דרך עקיצת קרציה וגורמת לפריחה בעור, חום ודלקת מפרקים. בסדרה בת ארבע החלקים שלי מחליפים אובייקטים הקשורים בדרך כלל לזוהר את האובייקטים שבהם אני צריכה להשתמש לעתים קרובות כדי להילחם במחלה שלי. הצבה זו מראה כיצד החיים יכולים להיראות זוהרים עבור אלה החיים עם מחלות בלתי נראות למרות התסמינים הרבים. כל האלמנטים בתמונות קשורים ישירות לדברים שפגשתי במהלך הטיפול. סכמת הצבעים היא כחול דוקסיציקלין; אנטיביוטיקה הניתנת לרוב האנשים המאובחנים לראשונה עם ליים, אותה לקחתי במהלך הטיפול שלי. עם סדרה זו אני מקווה להראות כי רק מאחר שמחלה הינה בלתי נראית לא אומר שהיא לא קיימת. Living with Chronic Lyme Disease I created Chronic Illness Reimagined as Something Glamorous in response to living with chronic Lyme disease. I was diagnosed with Lyme in 2016 after a few misdiagnoses and experiencing many symptoms for years. My four part series substitutes objects commonly associated with glamour for objects I frequently have to use to fight my illness. This juxtaposition comments on how life can appear glamorous for those living with invisible illnesses despite living with many symptoms. All of the elements in the photos tied directly to things I have encountered during my treatment. The color scheme is Doxycycline blue; an antibiotic that is given to most people when they are first diagnosed with Lyme. The pills are medications I have taken throughout the course of my treatment. With this series I hope to show that just because an illness cannot be seen does not mean that it is not there.

Ultimate Fighter Finale With music pumping and lights flashing, round after round, some of the toughest mixed martial artists in the world battled to defend their titles. Friday night, in the Park Theatre at the dazzling Monte Carlo Casino on the Las Vegas Strip, the energy was contagious and the fans were wild! It was a night any sports enthusiast would have enjoyed. I was enjoying it — dancing to the music between fights, screaming at the top of my lungs in excitement, gasping when a round-house kick was perfectly executed, stomping my feet with the beat of the crowd. People were just staring at me… And the kids that were with me. What are you people looking at?! I screamed in my head, but I smiled my southern smile. The Real Fighters So what? I was in a group with five kids on a Friday night at a UFC fight. These kids were having the time of their lives! You might know the stats on Sean O’Malley — that he’s covered in tattoos, has wild curly hair and his favorite move is the high-elbow guillotine. Or how about the stats of the first female flyweight champion of the UFC, Nicco Montano? She has a MMA 4-2 record and 1-0 UFC record and out-landed strikes in the finale fight 158-107. These fighters have some impressive stats. But, so do these fighters I brought with me. Jackson is only 18 months old. Did you know he was having over 100 seizures a day? Did you know he has to travel to his specialist located out of state for medical treatment? No. Because you just thought he was a toddler at a fight. Did you know the little girl jumping up and down, dancing with such excitement that you would have thought Justin and Selena were on stage, is Jackson’s sister? She had to spend nights alone with a sitter when her mom was in the hospital with Jackson. Did you know she could no longer get her nightly bedtime stories because mom and dad were doing everything they could to keep Jackson alive? No. Because all you can see is this ball of energy in a pink shirt enjoying the fight. Did you see the handsome young man sitting near me, with hair that he brushes to the right and sweeps over his eye? Did you know he has had over 25 surgeries on that eye? That his grandmother has to fly him all the way to New York to help him get medical treatment for Sturge-Weber syndrome? No, you didn’t. Because you won’t read about the stats of these fighters on any fan site. Why I Am Proud of Miracle Flights You can’t tell just by looking at them how incredibly tough these kids are. You can’t see the ongoing fights these amazing kids fight every single day. You can’t see the fight these parents and grandparents battle each day to secure the best medical care for their children and to pay for that medical care. These kids may not wear their battle scars on the outside, but they are continuously fighting. I am so proud I got to sit next to these kids at the Ultimate Fighter Finale Friday Night. I am so proud of Miracle Flights for providing free commercial airfare to these kids – and others like them – so they can get the medical treatment they need. I am so proud of UFC for acknowledging our Miracle Fighters and providing a night of fun and distraction for these families, who have been through so much. So if you were at the fight Friday night, you saw some amazing fighters in the Octagon. And you saw even more in the stands.

המסע שלי עם ספינה ביפידה ועקמת אני בת 16 וחיה עם ספינה ביפידה ועקמת. החיים שלי הם נורמליים למדי עם כמה יוצאים מן הכלל; אני יושבת על כיסא ובדרך כלל אצל הרופא שלוש פעמים בשבוע. המוגבלות שלי מגיעה עם כל כך הרבה בעיות רפואיות אחרות שאני אפילו לא יכולה להסביר. כל מה שאני יכולה לומר הוא שאני נערה שעברה 26 ניתוחים, אבל זה לא משנה את הגישה שלי. העצה שלי עבור כל אדם במצב דומה היא להיות עם ביטחון ולדעת שיש אנשים שאוהבים אתכם. My Journey with Spina Bifida and Scoliosis I am sixteen years old and I live with Spina Bifida and Scolosis. My life is fairly normal with a few exceptions; I am in a chair and usually at the doctor three times a week. My disability comes with so many other medical problems I can't even begin to explain. All I can say is that I'm a teen who has had 26 surgeries, but that doesn't change my attitude. My piece of advice for anyone in a similar situation is to have confidence and know you have people that love you.